מי אנחנו

הדרך נדיבה ביום וקשה יותר בערב. הקילומטרים חולפים, השמיים משתנים, ואז האור יורד. נשארת שאלה מאוד מעשית: איפה לישון. המלון יקר מדי לרוב ללילה אחד. השלב מתקצר. הרצון, לעומת זאת, נמצא במקום אחר: קורת גג אצל מישהו שיודע מה זה להגיע מאוחר, הקסדה מתחת לזרוע.

הכנסת האורחים הזו כבר הייתה קיימת. במוסכים, בהודעות, סביב קפה בבוקר. מה שחסר לא היה הנדיבות. היה חסר מקום למצוא אותה בלי לבזבז על כך את הערב.

בפייסבוק, Motards Peinards ו־J’irai dormir chez un(e) motard(e) ✌ מחיים את העזרה ההדדית הזו כבר זמן רב. שם פותחים את הדלת. שם מציעים לילה, פינת גינה, מוסך. חברויות מתחילות לעיתים קרובות כך: הודעה, כתובת, קפה לפני שממשיכים.

הכלי עצמו לא התאים. הייתה אמנם מפה, אבל Google Maps פשוטה, מנוהלת ידנית, שורה אחרי שורה. כדי לבקש לילה היה צריך לחזור לפייסבוק: בלי כרטיס ברור, בלי תאריכים, בלי שרשור ייעודי. לא נוח, וקל לפספס.

Entre Motards נולד כדי למלא בדיוק את החלל הזה. לראות את המארחים סביב מסלול. לקרוא כרטיס. לשלוח הזמנה. להתכתב אחר כך, אחרי ששני הצדדים מסכימים. ולא לשלם על זה דבר: בלי עמלה, בלי מנוי, בלי קידום בתשלום.

גרסה ראשונה יצאה. שתי הקהילות התעניינו בה באמת. הן לא הוחלפו: הן מלוות. המשוב שלהן, הרעיונות, והדרישה מהשטח מחזקים את המיזם. בלעדיהן, Entre Motards לא היה מה שהוא.